ארכיון | שירה RSS feed for this section

הזן של יורם טהרלב

26 נוב

תזה א'

יש שירים שפשוט מאוד להתאהב בהם בשמיעה ראשונה. מקצתם של השירים האלה הם שירים שהולכים איתנו מאז הילדות ותמיד כיף לשמוע אותם שוב ושוב. לפעמים שירי הילדות היפים האלה מכילים בחובם ערך מוסף שמכוחו של הרגל לא הקדשנו אליו מחשבה. כזה הוא "תן לי" שנכתב על ידי יורם טהרלב, הולחן ע"י גידי קורן ויגאל בשן שגם ביצע אותו. תקראו את המילים המקסימות האלה:

"תן לי" בכתב ידו של טהרלב (מתוך אתרו http://www.taharlev.com/)

תזה ב'

בסוף שנות ה-90 פורסם בארה"ב ספר שנקרא "the power of now", שהפך עם השנים לרב-מכר ותורגם ל-33 שפות כולל עברית ("כוחו של הרגע הזה" \ אקהרט טול \ הוצאת "פראג"). אקהרט טול (במקור אולריך טול) שסבל מילדות עצובה בגרמניה, ספרד ואנגליה כותב כי בלילה מסויים לאחר תקופה של ייסורים הוא הרגיש שהוא עובר חוויה רוחנית משמעותית וקם בבוקר כאדם חדש ומואר. את חוויותיו ונסיונו לאחר כ-10 שנים לאחר אותו לילה גורלי הוא חולק עם קוראי הספר. ומה הוא אומר שם בעצם (בקצרה)?

"עבור האגו הרגע הנוכחי כמעט ולא קיים. רק העבר והעתיד חשובים. האגו דואג לשמור את העבר חי תמיד, משום שבלעדיו-מי אתם? הוא משליך את עצמו שוב ושוב אל העתיד כדי להבטיח את המשך קיומו ולחפש אחר פורקן או סיפוק כלשהם. הוא אומר: יום אחד כאשר דבר זה או אחר יקרה, אני אהיה בסדר, מאושר, שליו. אפילו כשנראה שהאגו מתעניין בהווה, מה שהוא רואה בעצם אינו ההווה, משום שהוא מסתכל עליו באמצעות עיני העבר."

טול טוען שהעבר והעתיד הם אשליות של המוח שלנו. שימו לב:

"האם אי פעם חוויתם, עשיתם, חשבתם, או הרגשתם משהו מחוץ לרגע הזה? האם אתם חושבים שזה יקרה אי-פעם? האם משהו יכול להתרחש או להיות מחוץ לרגע הזה? התשובה מובנת מאליה, לא? מעולם לא התרחש דבר בעבר. הוא התרחש ברגע הזה. לעולם לא יתרחש דבר בעתיד. הוא יתרחש ברגע הזה. מה שאתם תופשים כעבר הוא עקבות זכרון המאוחסן במוח של הווה קודם. כאשר אתם נזכרים בעבר אתם מפעילים מחדש את הזכרון – ואתם עושים זאת עכשיו. העתיד הוא הרגע הזה מדומיין, השלכה של המוח. כאשר העתיד מגיע הוא מגיע תמיד בצורת הרגע הזה."

ועוד טוען טול שהמפתח לאושר בעולמנו הוא התמקדות בהווה:

צמצם את חייך לרגע הזה. מצבך הנוכחי עשוי להיות עתיר בעיות – כמו רוב מצבי החיים – אבל נסה לברר אם יש לך בעיה כלשהי כרגע. לא מחר או בעוד עשר דקות, אלא עכשיו. האם עכשיו יש לך בעיה כלשהי?השתמשו במלוא החושים שלכם. היו היכן שאתם. התבוננו סביב. התבוננו, אל תפרשו. ראו את האור, את הצורות, את הצבעים את המרקמים: היו מודעים לנוכחות השקטה של כל דבר. היו מודעים למרחב שמאפשר לכל דבר להיות. הקשיבו לצלילים: אל תשפטו אותם. הקשיבו לשקט שמתחת לצלילים. תגעו בדבר כלשהוא, חושו והכירו בהוויתו. התבוננו בקצב נשימתכם. חושו את האויר זורם פנימה והחוצה, חושו את אנרגיית החיים בתוך גופכם. אפשרו לכל דבר להיות, מבפנים ומבחוץ. אפשרו את קיומם של כל הדברים באשר הם. נועו עמוק אל תוך העכשיו."

סינתזה

הנה מה שכותב טהרלב על שירו "תן לי" (מתוך אתרו http://www.taharlev.com/):

"השיר מביא את הרעיון האקזיסטנציאליסטי: חייה את ההווה ואל תעסיק את עצמך לא בעבר ולא בעתיד. אחד מחכמי יהדות ספרד אמר לפני כאלף שנה: אדם חייב לסלק מחייו את הצער ואת הדאגה. את הצער, משום שזה כאב על מה שכבר היה, ואת הדאגה משום שזה כאב על מה שעתיד להיות. שניהם מיותרים, כי אין השפעה עליהם. מה שחשוב זה מה שקורה כרגע. זו המציאות היחידה."

 

 

 

שבת שלום


 

מודעות פרסומת

עוד שירי אהבה

10 יול

אני יודע שאני כנראה באיחור די גדול עם התגלית הזאת – אבל – וואי וואי איזה יפה כותב יהודה עמיחי. (לא התכוונתי שזה יתחרז, סליחה)
לפי מה שכתוב בעמוד שאחרי ההקדשה "לחנה" ולפני תכן העניינים, הספר "עוד שירי אהבה" ראה אור ב-94 וכולל שירים מכל ספריו הקודמים. שני שירים שריגשו אותי במיוחד:

במקום שיר אהבה

כמו שמ"לא תבשל גדי בחלב אמו",
עשו את כל החקים הרבים של כשרות,
אבל הגדי שכוח והחלב שכוח והאם שכוחה,

כך מ"אני אוהב אותך"
עשינו את כל חיינו יחדו.
אבל אני לא שכחתי אותך
כפי שהיית אז.

תחלת קיץ

בימים אלה עוזב אלהים את הארץ,
ללכת למעון הקיץ שלו
בהרים האפלים שהם את,
ומשאיר אותנו לשרב, לחרב ולקנאה.

לא נאריך בדברים. לא נאריך בכלל
להיות. נצח הוא צורה
משלמת של בדידות הדדית.

תחושה מתוקה בין רגלים
תאמר לנו על חלשת השהות
ועל עצבות המלים לומר.

אני מניח שאיפשהו בעמוד הראשון כתוב שאסור להעתיק קטעים מהספר וכו' – אז אני מקווה שלא גרמתי נזק רב מדי לקניינו הרוחני של עמיחי, סה"כ כוונה טובה. אני גם ממליץ לרכוש את הספר ואז תקבלו גם הרבה שירים יפים אחרים, גם ניקוד וגם תרגומים לאנגלית.

עוד דבר קטן – אותי לימדו לא לשפוט ספר לפי הכריכה שלו. אבל לא אמרו שום דבר לגבי ההפך – אז לפי הספר אפשר לצפות שהכריכה תהיה ממש יפה.. והיא באמת ממש יפה! הציור על העטיפה הוא "נערה עם רימונים" של ראובן רובין 1922, אין לי מושג באמנות ואם מישהו רוצה לספר לי מי היה רובין והאם הוא קשור לבית ראובן אז אני אשמח. הדבר היחיד ששמתי לב אליו הוא האנלוגיה בין הרימונים לשדיה של הנערה.