ארכיון | זן RSS feed for this section

אייל שני לדוגמא

3 דצמ

הודעה
התקנתי אפליקציה חדשה בבלוג שיכולה לעזור לנו לתרום למטרות חשובות. הרעיון הוא שחברות מסחריות תורמות כסף בתמורה להשתתפות בכל מיני סקרים. אני בחרתי שהכסף שייאסף בבלוג יילך לארגון שמספק מים נקיים למדינות עולם שלישי. אני לא מבטיח שזה יקח 5 שניות מזמנכם (אולי קרוב ל10 דקות) אבל כל פעם שתעשו את זה תתרמו כ-2000 ליטר של מים נקיים לאנשים שצריכים את זה. מגניב כמה שקל בימינו להשפיע על דברים שנמצאים כל כך רחוק מאיתנו.

ועכשיו – אייל שני לדוגמא

להלן מקרה מבחן: אדם מבקר בגן חיות ועובר ליד כלוב שבתוכו יש משהו שנראה ככה:

אנחנו קוראים לחיה הזאת "ג'ירפה", זה הכינוי שלה בשפה שלנו. אבל האם זאת המהות של החיה הזאת?אם כן, למה בעברית קוראים לחיה הזאת "גמבוז"? האם תאור מדויק לחיה הזאת יהיה "חיה צהובה וגבוהה עם נקודות שחורות" או "פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים"?

השפה זו הדרך שלנו לתקשר ולתאר דברים שאנחנו רואים או מרגישים, אבל לשפה יש גם הרבה מגבלות. כשאנחנו אומרים ג'ירפה זה די ברור למה הכוונה. אבל כדוגמא – תחשבו על מגוון הרגשות האנושיים. המילה "שמחה" לא יכולה לתאר את כל גווני השמחה שאנחנו חווים במהלך חיינו, וגם לא המילה "עצב". זאת גדולתם של משוררים שמצליחים לתאר רגשות מורכבים באמצעות השפה המוגבלת שלנו. תראו איך יהונתן גפן מצליח לתאר רגשות שהם כל כך ברורים לנו אבל כל כך קשים לתיאור:

שיר אהבה
כשלא היה לי בית,
ידייך היו ביתי.
כבשים לבנים ידייך,
ידייך, אהובתי.

כשלא היה לך בית,
בכנף מעילי כסיתיך.
כשלא היה לי אל,
ממעמקים קראתיך.

גם אייל שני, האיש והמחלוקת, מנסה לתאר דברים מופשטים בשפה מוגבלת. למה טועמי יין משתמשים בכל מיני מושגים שבכלל לא קשורים ליין? כי איך אפשר לתאר טעמים כשכל מה שיש לנו בשפה זה "חמוץ", "מתוק", "קר\חם" ו"מעודן". חייבים להשתמש בדימויים והשוואות. כשאייל שני אומר "דומה טעם הבוץ של האספרגוס לטעם הבוץ שבתחתית המקומות שבהם נמצאים הפורלים" אני מבין למה הוא מתכוון (ובחיי שלא טעמתי בוץ מאז גן חובה). אייל שני מסרב לקטלג אוכל בתבניות הקיימות בשפה וזה מה שמראה, לדעתי, את היחס הרציני והבלתי מתפשר שלו לאוכל.

ואיך זה משתקף בחיים שלנו? גם לנו קל מאוד להשתמש בשפה כדי לקטלג ולתאר את מה שקורה לנו. בואו ניקח לדוגמא אנשים בחיינו. יש לנו תיאורים פיזיים כמו "שמן", "לבוש היטב", "רוסי", יש תיאורים מטה-פיזיים כמו "שרמנטי", "קפדן", "מעופף" וככה אנחנו מוגבלים לתאר את האנשים שאנחנו פוגשים. התחושה הפנימית שלנו כלפי בנאדם אף פעם לא נכנסת בדיוק למשבצות האלה, אבל בגלל שהשפה שלנו קובעת את המציאות שלנו יוצא שזו הדרך בה אנחנו מקטלגים. למה צריך לפגוש מישהו פנים מול פנים ולא מספיקות לנו ההגדרות נוסח אתר הכרויות "גובה\משקל\תחביבים". כי יש דברים שקשה עד בלתי ניתן לתאר במילים.

הלוואי ויכולנו להתייחס לאנשים כמו שאייל שני, לדוגמא, מתייחס לאוכל. לסרב להכניס אנשים לתבניות מוכרות. לנסות להבין באמת מי הבנאדם שמולנו ולא לקטלג אותו בדרכים הפשוטות והמוכרות. קצת פחות דעות קדומות, קצת פחות שיפוטיות, קצת יותר אהבה אותנטית.

נספח א'

ולמי שמסכים עם הרעיון אבל קשה עם אייל שני, להלן קטע מתוך הפרק הראשון בספר הטאו מאת לאו-צה:

הדרך

את הטאו הנצחי
לא ניתן לתאר במילים
כל שם אשר אנסה לתת לו
רחוק יהיה משמו האמיתי

ונסים אמון מבאר: "בשמונים הפרקים הבאים יעשה לאו-צה כמיטב יכולתו לתאר את הטאו ולספר עליו בכל דרך אפשרית ומזוויות ראיה שונות. הטאו, פשוט ככל שיהיה, אינו ניתן להבנה בצורה רגילה.
עצתי שלי אל היוצאים למסה בעקבות לאו-צה היא לא לנסות למהר ולהבין, אלא לתת לדברים להספג לאט, להטמע, להשתבח עם הזמן.
חשוב לתת מרחב לזמן ולא להאיץ בו, כדי המסע לעולם לא יגמר, אלא רק ימשיך ויתמלא באהבה."

מודעות פרסומת

הזן של יורם טהרלב

26 נוב

תזה א'

יש שירים שפשוט מאוד להתאהב בהם בשמיעה ראשונה. מקצתם של השירים האלה הם שירים שהולכים איתנו מאז הילדות ותמיד כיף לשמוע אותם שוב ושוב. לפעמים שירי הילדות היפים האלה מכילים בחובם ערך מוסף שמכוחו של הרגל לא הקדשנו אליו מחשבה. כזה הוא "תן לי" שנכתב על ידי יורם טהרלב, הולחן ע"י גידי קורן ויגאל בשן שגם ביצע אותו. תקראו את המילים המקסימות האלה:

"תן לי" בכתב ידו של טהרלב (מתוך אתרו http://www.taharlev.com/)

תזה ב'

בסוף שנות ה-90 פורסם בארה"ב ספר שנקרא "the power of now", שהפך עם השנים לרב-מכר ותורגם ל-33 שפות כולל עברית ("כוחו של הרגע הזה" \ אקהרט טול \ הוצאת "פראג"). אקהרט טול (במקור אולריך טול) שסבל מילדות עצובה בגרמניה, ספרד ואנגליה כותב כי בלילה מסויים לאחר תקופה של ייסורים הוא הרגיש שהוא עובר חוויה רוחנית משמעותית וקם בבוקר כאדם חדש ומואר. את חוויותיו ונסיונו לאחר כ-10 שנים לאחר אותו לילה גורלי הוא חולק עם קוראי הספר. ומה הוא אומר שם בעצם (בקצרה)?

"עבור האגו הרגע הנוכחי כמעט ולא קיים. רק העבר והעתיד חשובים. האגו דואג לשמור את העבר חי תמיד, משום שבלעדיו-מי אתם? הוא משליך את עצמו שוב ושוב אל העתיד כדי להבטיח את המשך קיומו ולחפש אחר פורקן או סיפוק כלשהם. הוא אומר: יום אחד כאשר דבר זה או אחר יקרה, אני אהיה בסדר, מאושר, שליו. אפילו כשנראה שהאגו מתעניין בהווה, מה שהוא רואה בעצם אינו ההווה, משום שהוא מסתכל עליו באמצעות עיני העבר."

טול טוען שהעבר והעתיד הם אשליות של המוח שלנו. שימו לב:

"האם אי פעם חוויתם, עשיתם, חשבתם, או הרגשתם משהו מחוץ לרגע הזה? האם אתם חושבים שזה יקרה אי-פעם? האם משהו יכול להתרחש או להיות מחוץ לרגע הזה? התשובה מובנת מאליה, לא? מעולם לא התרחש דבר בעבר. הוא התרחש ברגע הזה. לעולם לא יתרחש דבר בעתיד. הוא יתרחש ברגע הזה. מה שאתם תופשים כעבר הוא עקבות זכרון המאוחסן במוח של הווה קודם. כאשר אתם נזכרים בעבר אתם מפעילים מחדש את הזכרון – ואתם עושים זאת עכשיו. העתיד הוא הרגע הזה מדומיין, השלכה של המוח. כאשר העתיד מגיע הוא מגיע תמיד בצורת הרגע הזה."

ועוד טוען טול שהמפתח לאושר בעולמנו הוא התמקדות בהווה:

צמצם את חייך לרגע הזה. מצבך הנוכחי עשוי להיות עתיר בעיות – כמו רוב מצבי החיים – אבל נסה לברר אם יש לך בעיה כלשהי כרגע. לא מחר או בעוד עשר דקות, אלא עכשיו. האם עכשיו יש לך בעיה כלשהי?השתמשו במלוא החושים שלכם. היו היכן שאתם. התבוננו סביב. התבוננו, אל תפרשו. ראו את האור, את הצורות, את הצבעים את המרקמים: היו מודעים לנוכחות השקטה של כל דבר. היו מודעים למרחב שמאפשר לכל דבר להיות. הקשיבו לצלילים: אל תשפטו אותם. הקשיבו לשקט שמתחת לצלילים. תגעו בדבר כלשהוא, חושו והכירו בהוויתו. התבוננו בקצב נשימתכם. חושו את האויר זורם פנימה והחוצה, חושו את אנרגיית החיים בתוך גופכם. אפשרו לכל דבר להיות, מבפנים ומבחוץ. אפשרו את קיומם של כל הדברים באשר הם. נועו עמוק אל תוך העכשיו."

סינתזה

הנה מה שכותב טהרלב על שירו "תן לי" (מתוך אתרו http://www.taharlev.com/):

"השיר מביא את הרעיון האקזיסטנציאליסטי: חייה את ההווה ואל תעסיק את עצמך לא בעבר ולא בעתיד. אחד מחכמי יהדות ספרד אמר לפני כאלף שנה: אדם חייב לסלק מחייו את הצער ואת הדאגה. את הצער, משום שזה כאב על מה שכבר היה, ואת הדאגה משום שזה כאב על מה שעתיד להיות. שניהם מיותרים, כי אין השפעה עליהם. מה שחשוב זה מה שקורה כרגע. זו המציאות היחידה."

 

 

 

שבת שלום


 

חמש התייחסויות ל"דברים"

12 נוב

ג'ורג' קרלין

זה כל מה שאתה צריך בחיים, קצת מקום בשביל הדברים שלך. זו כל המהות של הבית שלך: מקום לשמור את החפצים שלך. אם לא היו לך כל כך הרבה חפצים, לא היית צריך בית. היית יכול להתהלך בעולם כל הזמן
-מתוך מופע סטנד אפ של ג'ורג' קרלין

רבי משה בן מימון

"הוא היה אומר מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה, מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה שפחות מרבה זימה…"
– מסכת אבות פרק ב ז

הנרי דויד ת'ורו

היו לי שלוש חתיכות של אבן גיר על שולחן העבודה,
אבל הייתי מבועת לגלות שהן דורשות איבוק על בסיס יומי, כש"הרהיטים" במוח שלי
עדיין לא היו נקיים מאבק. כך זרקתי את האבנים מהחלון בתחושת גועל
– מתוך הפרק "כלכלה" בספר "וולדן"

וולטר קירן

כמה שוקלים החיים שלך? דמיין לשניה שאתה נושא תיק גב. אני רוצה שתמלא אותו בכל הדברים שיש לך בחיים… תתחיל מהדברים הקטנים: המדפים, המגרות, חפצי הנוי. אחר כך תתחיל להוסיף דברים יותר גדולים: בגדים, מכשירי חשמל, מנורות, הטלוויזיה שלך… התיק אמור להתחיל להיות די כבד בשלב הזה. אתה ממשיך בדברים גדולים יותר: הספה שלך, המכונית, הבית… אני רוצה שתדחוס את כל אלה לתוך התיק…
– מתוך הסרט "Up in the Air"

לאו צה

כשהאולם מלא בזהב ואבני חן
בעל הבית יהיה עסוק בשמירה
במקום לנוח
-מתוך "ספר הטאו", פרק 9 "סבלנות"

ובנימה אישית

בכל ההתייחסויות המובאות בפוסט הזה יש נימה ביקורתית – בין אם זו ביקורת על כך שאנחנו שופטים אנשים לפי רכושם ולא לפי מי שהם, ובין אם זו העובדה שרכוש רב עלול לגרום לדאגות מיותרות. זה דיון מעניין שנוגע גם לתרבות הצריכה ולבטח אפשר להמשיך ולדוש בו. אבל אני דווקא רוצה לשים דגש על ההיבט ההבחנתי הפעם. אני מציע לכם פעם פשוט לנסות ולהעריך כמה חפצים יש ברשותכם. אני לפעמים עושה את זה. כמו בקליפ מהסרט "up in the air" שמופיע בפוסט הזה אני מנסה להתחיל מהדברים הקטנים, הפיצ'פקס, ממשיך בהערכה של כמה בגדים יש לי, כמה ספרים, כמה דיסקים… זה פשוט לא נגמר. יודעים מה, אני עכשיו יושב ליד המחשב ולהערכתי יש לי יותר מ-100 פריטים שונים על השולחן עבודה. לפעמים אני מתקשה לזכור מתי עבר שבוע מיום א' ועד שבת שלא רכשתי בו שום דבר. ותחשבו על זה. שבת שלום

גלגלי צדק, גלגלי חסד

23 אוק

הקדמה: השבוע הוחלט בבית המשפט המחוזי בתל אביב כי 14 הנערים שהואשמו באונס נערה בת 15 יופנו לתהליך גישור בו יסכמו שני הצדדים על הודאה בסעיפים פחותים. יש לציין כי כתב האישום המקורי כולל עשרות עבירות בהם סעיפי אונס בנסיבות מחמירות, מעשים מגונים, סיוע לאונס, תקיפה ומעשי סדום.

ועכשיו לקצת טאו:

עצות לשר המשפט

כמו אהבה
שלא צריכה סיבה
כך גם
צדק אמיתי
הוא מעבר
לכל החוקים

אל תחשוב על חוק
חשוב על חסד

כשהחסד אובד
מגיע תורה של אהבת אנוש
כשאהבת אנוש אובדת
בא תור הצדיקות
בהעדר צדיקות מופיע הפולחן

הפולחן

הוא

סבלנות

שנתערערה

אמונה

שנחלשה

וראשית

מבוכה

אחרית דבר: השבוע התפרצה תופעה פייסבוקית מגעילה במיוחד: בנות מפרסמות סטטוסים עם רמיזות מיניות כגון "אני אוהבת על המכתבה". הטרנד אמור לעורר מודעות לסרטן השד… מממ, אוקיי, לא בדיוק הבנתי מה הקשר אבל נניח, מטרה ראויה וכו'. ההודעה שנשלחה בסתר בין חברות הפייסבוק הכילה את הנושא: girl power והסבירה כי יש לרשום איפה אוהבים לשים את התיק וחשוב! לא לספר על כך לבנים! וואו, חסמב"ה למתקדמים. מצטער להרוס את החגיגה בנות יקרות, אבל תרשו לי להציע שתתחילו לקחת את הכוח הנשי שלכן קצת יותר ברצינות ולא להזנות אותו, נראה לי שיש כבר מספיק אנשים בעולמנו שמחזקים את המשוואה הפסולה "אשה=סקס".

מחזור ליום כיפור

17 ספט

מתוך "ספר הטאו" \ לאו צה, בתרגום ניסים אמון

16. התחדשות

הקדש עצמך להשגת שלווה
רוקן עצמך משאיפות אחרות
מי שהירבה להתרוקן
ישאר בסוף עם שלווה גדולה

כזה הוא העולם
מיליון דברים מופיעים יחד
ומיליון דברים נסוגים
הביטו בצמחי הבר
שהנצו לזמן קצר ופרחו בהדר
ואחר כך שבים
לנוח באדמה

אני רואה את הדברים עולים
ורואה אותם נעלמים
מחזוריות של לידה ושיבה
יש בה יופי ושלווה

ההתחדשות
היא בשלום עם עצמה
לכל הדברים יש גורל
מחזור הגורל קרוי נצח
ידיעת הנצח קרויה בינה

אם תכעס על הנצח
תפר את השלווה
אם תאהב את הנצח
תוכל לחבק כל

בהיותך חובק כל
תשיג את הגדולת
באחזך בטבעיות
אחד תהיה עם השלמות

גם אם הגוף
זמני הוא
וים אחד נגמר
הטאו
עד כלות הזמן
לא יאונה לו כל רע

לכן
להכיל את הטאו
משמעו לגעת בנצחי
בקיים לעד

מקיף

כל

ישר

במשפט

חסר

פניות

שלם

עליון

ונשגב

הוא

הטאו