תרומה לעצלנים

הפוסט הזה הולך להיות שונה מבדרך כלל – במקום הגיגים אני אנסה להיות מעשי. לפני כחודש התקנתי אפליקציה לתרומת מים נקיים למדינות עולם שלישי – לא תרומה של כסף – אלא תרומה של זמן. הרעיון הוא שעל כל סקר שקוראי הבלוג ימלאו חברות מסחריות יתרמו כמות מים מסוימת.

עכשיו קלטו את זה: בלי לקום מהכיסא, בבלוג קטן כמו שלי, הצלחנו לתרום קרוב ל-40,000 ליטר מים לאנשים שאין להם מים נקיים. זה לא כל כך הרבה יחסית לעובדה שיש בעולם משהו כמו מיליארד אנשים במצב הזה. אבל זה משהו, לא? זה דרך אגב האתר של הארגון.

אז אמרתי לעצמי, וואלה! ואז אמרתי גם שממש מגניב! והחלטתי למצוא את כל האתרים שאפשר דרכם לתרום בלי לקום מהכיסא ובלי לפתוח את הארנק. תרומה לעצלנים. אז הנה:

The Hunger Site
כנראה האתר שהמציא את כל העניין הזה. הרעיון פשוט: נכנסים לאתר מדי יום, לוחצים על לינק, נחשפים לפרסומות ובתמורה חברות מסחריות תורמות 1.1 כוסות של אוכל לרעבים. אם תבחרו לקנות מוצרים שמפורסמים שם – אוכל נוסף ייתרם לצדקה. האתר הזה קיים כבר 11 שנה וגייס למעלה מ-20 מיליון דולר! בעקבות ההצלחה נפתחו אתרים נוספים: תרומות לחינוך לילדים, תרומות למניעת סרטן השד וכו'. אפשר לבקר בכל אחד מהם ולתרום מדי יום.

Ecology Fund
אתר מאוד דומה ל-the hunger site – גם כאן לחיצת כפתור תהפוך את עולמנו לקצת טוב יותר. המטרות פה הן אקולוגיות ותוכלו לעזור בשימור יערות גשם, הפחתת זיהום אויר וכו'.

Free Rice
האתר הזה מופעל על ידי תכנית המזון של האו"ם ולו שתי מטרות: חינוך ותרומת מזון. האתר מציג שאלות אוצר מילים באנגלית ועל כל שאלה שתפתרו נכון תתרמו 10 גרגירי אורז. אחרי 10 שאלות למישהו בעולם תהיה ארוחת ערב ואתם על הדרך תשפרו קצת את האנגלית.

Social Vibe
הצעקה האחרונה בתחום. כאן תוכלו לפתוח משתמש ולעקוב אחרי התרומות שלכם. אתם עונים על סקרים של חברות מסחריות והן תורמות כסף למטרה שאתם בוחרים – בין אם זה חינוך, אקולוגיה, מזון או אינטרנט אנונימי לבלוגרים איראנים. הסקרים דורשים השקעה מסויימת אבל התרומה יחסית גדולה. זה גם האתר שמפעיל את האפליקציה בבלוג.

One.org
כאן לא רוצים את הכסף שלכם אלא בסה"כ את הקול שלכם. זה ארגון שמקדם פרוייקט למיגור התופעה של ילדים שנולדים עם איידס עד 2015 – היום אנו יודעים איך למנוע הדבקה מאמא לעובר שלה ולכן זה רק עניין של משאבים. תוכלו להצטרף בקלות לעצומה שתועבר למנהיגי העולם.

אמנם זה נכון שהצרות בעולמנו הן גדולות מכדי שנוכל לפתור אותם בלחיצת כפתור. אבל זו גם דרך לעזור. פיט סיגר, זמר הפולק האמריקאי, אמר: "באופן כללי, אני נגד דברים גדולים. אני חושב שהעולם יינצל על ידי מיליוני דברים קטנים". ואני מסכים איתו. יש כאן דרך פשוטה לעשות קצת טוב ואם כולנו נעשה את זה אז אולי זה כבר לא יהיה כל כך קצת.

ולסיכום אני רוצה לשתף בחוויה אישית. לפני קצת יותר משנה ביקרתי בקיימברידג', מסצ'וסטס. הייתי צריך להעביר שם כמה שעות ודי מהר מיציתי את החצרות היפות של הרווארד. התחלתי לשוטט ובמקרה הגעתי למצבת זכרון ל"רעב הגדול של אירלנד". מסתבר שבאמצע המאה ה-19 היה רעב גדול באירלנד בעקבות מחלה ביבולי תפוחי האדמה. מתו ברעב מיליון אנשים ועוד מיליון היגרו מאירלנד. על המצבה כתוב:

Never again should a people starve in a world of plenty

בואו נקווה שיום אחד זה יהיה נכון ולא רק תקווה

שבת שלום

אוכל לשישי – סלט אסיאתי

אז דצמבר כבר כאן וגם חנוכה. בהמשך למסורת הפוסטים של "אוכל לשישי" (שמשכה גם את עינן של רשתות שיווק גדולות – תקראו את התגובות לפוסט על החצילים) תיכננתי להכין אוכל חם ומנחם אבל הקור והגשם ממאנים לבוא ולכן החלטתי ללכת דווקא על סלט אסיאתי קליל ומרענן. לא יודע למה קוראים לזה "סלט אסיאתי", אולי בגלל ש"סלט ז'וליינים מלפפונים, גזר וצנון ברוטב חומץ וג'ינג'ר ומה זה בכלל ז'וליינים" זה בכל זאת קצת מסורבל.

מרכיבים:
2 מלפפונים
2 גזרים
צנון
כוסברה ונענע (מומלץ ביותר)
כף ג'ינג'ר (טרי מגורד ואפשר קוביות קפואות)
חומץ (עדיף חומץ אורז)
סוכר

אופן ההכנה
1. מתחילים בהכנת הרוטב: מערבבים בסיר קטן חצי כוס מים, קצת פחות מחצי כוס חומץ, כף ג'ינג'ר ושליש כוס סוכר. מחממים ומערבבים עד שהסוכר נמס. מקררים בטמפרטורת החדר או במקרר.
2. עכשיו לירקות: אנחנו רוצים לעשות "גפרורים" שבעגה המקצועית נקראים "ז'וליינים" – אפשר עם סכין שף למתקדמים שבינינו, אפשר עם פומפיה מיוחדת ואפשר עם קולפן מיוחד שכזה.
3. מוסיפים קצת כוסברה קצוצה ונענע ומסדרים בכלי בצורה הבאה: תופסים את הירקות בשתי ידיים מלמטה ומושכים עד למעלה בצורה שהירקות ישארו יציבים ויווצר סוג של מגדל.
4. את הרוטב יוצקים ממש בזהירות שלא יפיל את המגדל המפואר שלנו ומוסיפים בוטנים או קשיו-ים קלויים.

בתאבון!

אוכל לשישי – גוואקמולי

אוקטובר ונובמבר הם חודשים שמביאים איתם כל מיני חיידקים וכולירע, אבל מצד שני מפצים אותנו עם הירק (בעצם פרי) המדהים הזה – אבוקדו. מי שחולק איתי את הסטייה הזאת יודע על מה אני מדבר – אבוקדו בפיתה טרייה עם קצת חמאה מלוחה, נגיסי אבוקדו עם לימון ופפריקה, סלט אבוקדו עם ביצה קשה ומיונז. באמת שהפרי הזה טעים בכל צורה וסגנון.

היום אני רוצה להציע לכם מתכון מקסיקני מסורתי על טהרת האבוקדו. בניגוד לסלט עם המיונז והביצה – הגוואקמולי סלט מאוד רענן ובריא.

מרכיבים
2-3 אבוקדואים בשלים (פחות מ-2 זה פשוט בזבוז כי זה יגמר תוך שניות)
מיץ מלימון אחד
עגבניה
פלפל חריץ ירוק או אדום
בצל ירוק\עירית\פטרוזיליה\כוסברה (לבחירתכם)

אופן ההכנה
1. מקלפים את העגבניה בדרך הבאה (פשוט וקל לא לדאוג): חורצים X במאחורה של העגבניה ושמים במים רותחים לכדקה. אחרי דקה מוציאים והקליפה מתקלפת כמעט מעצמה. להלן צילום אילוסטרציה:
2. קוצצים את הפלפל, עשבי התיבול והעגבניה. זה מה שאמור להיות לכם בשלב הזה:

3. את האבוקדו מועכים במזלג ומשאירים קצת חתיכות (זה ממש כיף להתקל באיזה צ'אנק אבוקדו במהלך הזלילה). מוסיפים מיץ לימון, את העגבניה, הפלפל החריף והבצל הירוק. וזהו בעצם.

הצעת הגשה: עם דוריטוס, גבינת פטה מגורדת ופרחים

כל מה שנשאר זה לשים קצת מוסיקה מקסיקנית ולזלול. בתאבון!

אוכל בצהרי יום שישי

בשביל רבים מאיתנו הארוחה החשובה בסוף השבוע היא הארוחה בשישי בערב ואני מבין למה. במשך השבוע קצת קשה לאכול: אין כל כך זמן לבשל משהו מסודר, אין תמיד עם מי לשבת ולחלוק ולפעמים אתה פשוט לא נמצא בבית בשעה הנכונה ונאלץ לתפור את הפער שבין הארוחת בוקר לארוחת ערב עם איזה פרי או חטיף. הארוחה של יום שישי בערב זו ארוחה מלכותית: האוכל – אוכל של אמא עליו גדלנו, החברה – משפחה או חברים שלא תמיד יצא לנו לשבת איתם כמו שצריך במהלך השבוע, האווירה – תמיד מגיעים לארוחה הזאת רעבים ותמיד אפשר ליפול פרקדן אחריה. מושלם.

אבל אני דווקא רוצה להתייחס לארוחה אחרת ביום שישי שאותי תמיד משמחת – ארוחת שישי בצהריים. יודעים מה, זו ארוחה כל כך לא מחייבת שבואו לא נקרא לזה ארוחה אפילו. אוכל בשישי בצהריים. זה התחיל מהשנת שירות אז הייתי חוזר הביתה בשישי בצהריים וישר מתנפל על המקרר בבית ואוכל מכל הבא ליד: קצת חומוס, קצת חצילים, קצת מטבוחה, איזו ביצת עין, עגבנייה חתוכה לשמיניות ופיתה. הקלילות הזאת של אחרי הסידורים של שישי ולפני השנ"צ של שישי זו תחושה נהדרת. שישי בצהריים זו ארוחה שאין לה חוקים: לא מה אוכלים, לא עם מי ובלי כללי טקס. פשוט להתחרע על הדברים שאני הכי אוהב לאכול.

אני אנסה להתחייב מעכשיו לפינה קבועה בבלוג בה אני אביא מתכונים לאוכל שאני אוהב להכין ביום שישי בצהריים. אני אשתדל לפרסם תמיד ביום רביעי ככה יש זמן בשישי או אפילו בחמישי (במידה וצריך להשרות במשך הלילה לדוגמא) לקנות מצרכים ולפנות זמן בשישי. וכדי לפתוח ברגל ימין אני רוצה להציע לכם מתכון למלך של שישי בצהריים: יש שקוראים לו באבא גנוש, יש שקוראים לו מוטאבל ויש שקוראים לו בפשטות חציל בטחינה. למה הוא המלך של שישי? מדובר במאכל פשוט להכנה, טעים, שהולך טוב עם ירקות, שמן זית ופיתה. אחרי שתאכלו את הסלט הזה כשהוא חם, טרי וביתי לא תבינו מה הקשר שלו לאחיו התעשיתיים בהם נתקלתם בסופרמרקטים ובמסעדות המזרחיות.

חציל בטחינה

מצרכים:
2-3 חצילים גדולים (בחירת החצילים הוא אחד השלבים החשובים ביותר בהכנת המנה, אבל זה לא קשה. פשוט תזכרו את האקסיומה: חציל קל הוא חציל טעים. כמה שיותר קל, וגם עדיף שיהיה מאורך ולא שמן יותר מדי)
חצי כוס טחינה
שמן זית
מיץ מלימון טרי אחד
2-3 שיני שום

אופן ההכנה:
1. מניחים את החצילים כמו שהם על הגריל על הלהבה הגדולה ביותר שלו, או לחלופין אפשר להכין על הלהבה בכיריים ואז כדאי לעטוף את החצילים בנייר כסף כדי שלא ילכלכו את המטבח. אנחנו רוצים להגיע למצב שהחציל ממש חרוך מבחוץ ומאוד רך בכל חלקיו. אל תדאגו שהוא יישרף או יהרס, קשה לי להאמין שתגיעו לשם. זה לוקח בערך 20-30 דקות בגריל וקצת פחות בכיריים (תלוי בעוצמת הלהבה). כל כמה דקות צריך לבדוק אותם ולהפוך אותם לצד אחר כדי שהם ייתרככו בצורה אחידה.

2. בזמן שהחצילים על האש אפשר לסחוט מיץ מלימון אחד ולכתוש 2-3 שיני שום.
3. כשהחצילים רכים וחרוכים מוציאים אותם מהאש. קוטמים את הראש שלהם ואת הגוף חותכים לאורך. בעזרת כף או מזלג מוציאים את כל הבשר של החציל ומעבירים למסננת שנמצאת מעל לאיזשהו כלי קיבול כדי שהנוזלים ינוקזו קצת. לגבי הגרעינים – שמועה אומרת שפעם הגרעינים היו מאוד מרים ולכן נהגו להוציא אותם. אני חושב שהיום זה קצת אחרת ולי יצא להתקל רק פעם אחת בחצילים עם גרעינים ממש מרים. אז אני מציע לטעום ולהחליט על המקום. מה שכן אני מציע לגרד את הבשר שנמצא ממש קרוב לקליפה ואפילו לא נורא אם נכנסים חלקי קליפות – זה נותן את הטעם השרוף.

4. מעבירים את ה"בשר" של החציל מהמסננת לכלי, מוסיפים את הלימון והשום לפי הטעם (מלח ופלפל לא חובה לדעתי – שוב, תלוי בטעמכם). מומלץ לנקז את נוזלי החציל כמה שיותר מהר ולערבב אותו עם הלימון כדי שהצבע שלו יישאר בהיר (באוויר הפתוח החציל יהפוך לכהה יותר – גם לא אסון).
5. את הטחינה אפשר להוסיף בשתי דרכים – או להוסיף ולערבב או לעשות מעין "בריכה" מהחציל ובתוכה לשים את הטחינה. מעל יוצקים הרבה שמן זית ואפשר גם פטרוזיליה קצוצה.

אם הצלחתם להגיע עד הסוף (אני הרבה פעמים מסיים את רוב החציל איך שהוא יוצא מהגריל וטובל בלימון) אז כל מה שנשאר זה לקחת פיתה ולהתענג. בתאבון!

דג מאודה

אוכל מאודה זה אחד הדברים הפשוטים, הבריאים והכיפים ביותר שאפשר להכין במטבח.

מצרכים:
– דג
– סיר אידוי מבמבוק
– כל תבלין וירק שיש במקרה במטבח
– חברים טובים (כמו שכתב כריסטופר מקנדלס – "happiness only real when shared")
– כל סוג של אלכוהול שקיים בנמצא עם עדיפות  ליין לבן

אני בחרתי להשרות פילה אמנון בממרח שהכנתי מעלי בזיליקיום, פלפל חריף, שום, לימון, עראק ונענע – אבל זה לא באמת משנה, מה שעושה לכם טוב וגורם לכם להרגיש כמו ג'יימי אוליבר

שימוש במאדה במבוק: מניחים את הדגים בשתי הקומות של המאדה, סוגרים ומניחים את המאדה בתוך מחבת ווק או סיר רחב אחר. מוסיפים מים רותחים מהקומקום לגובה כזה שלא יגעו באוכל שבתוך המאדה. אחרי שהמים רותחים בווק מנמיכים את האש. האידוי לוקח בדרך כלל כ-15 דקות. אפשר להוסיף ראשי שום שלמים, בטטות, תפוחי אדמה, דלורית, גמבות, בצל, גזר, כרובית, ברוקולי… טוב אתם מבינים את הרעיון. ככה זה נראה:

במקביל הכנתי פירה בטטות – טיפ שקיבלתי מסבתא מרגרט – להוסיף חמאה וביצה לפירה. צריך לשים לב שמערבבים את הביצה במהירות כדי שלא תהפוך לחביתה בנבכי תפוחי האדמה המרוסקים. זה מוסיף נופך קרמי לפירה.

וזו התוצאה הסופית: