אוכל בצהרי יום שישי

בשביל רבים מאיתנו הארוחה החשובה בסוף השבוע היא הארוחה בשישי בערב ואני מבין למה. במשך השבוע קצת קשה לאכול: אין כל כך זמן לבשל משהו מסודר, אין תמיד עם מי לשבת ולחלוק ולפעמים אתה פשוט לא נמצא בבית בשעה הנכונה ונאלץ לתפור את הפער שבין הארוחת בוקר לארוחת ערב עם איזה פרי או חטיף. הארוחה של יום שישי בערב זו ארוחה מלכותית: האוכל – אוכל של אמא עליו גדלנו, החברה – משפחה או חברים שלא תמיד יצא לנו לשבת איתם כמו שצריך במהלך השבוע, האווירה – תמיד מגיעים לארוחה הזאת רעבים ותמיד אפשר ליפול פרקדן אחריה. מושלם.

אבל אני דווקא רוצה להתייחס לארוחה אחרת ביום שישי שאותי תמיד משמחת – ארוחת שישי בצהריים. יודעים מה, זו ארוחה כל כך לא מחייבת שבואו לא נקרא לזה ארוחה אפילו. אוכל בשישי בצהריים. זה התחיל מהשנת שירות אז הייתי חוזר הביתה בשישי בצהריים וישר מתנפל על המקרר בבית ואוכל מכל הבא ליד: קצת חומוס, קצת חצילים, קצת מטבוחה, איזו ביצת עין, עגבנייה חתוכה לשמיניות ופיתה. הקלילות הזאת של אחרי הסידורים של שישי ולפני השנ"צ של שישי זו תחושה נהדרת. שישי בצהריים זו ארוחה שאין לה חוקים: לא מה אוכלים, לא עם מי ובלי כללי טקס. פשוט להתחרע על הדברים שאני הכי אוהב לאכול.

אני אנסה להתחייב מעכשיו לפינה קבועה בבלוג בה אני אביא מתכונים לאוכל שאני אוהב להכין ביום שישי בצהריים. אני אשתדל לפרסם תמיד ביום רביעי ככה יש זמן בשישי או אפילו בחמישי (במידה וצריך להשרות במשך הלילה לדוגמא) לקנות מצרכים ולפנות זמן בשישי. וכדי לפתוח ברגל ימין אני רוצה להציע לכם מתכון למלך של שישי בצהריים: יש שקוראים לו באבא גנוש, יש שקוראים לו מוטאבל ויש שקוראים לו בפשטות חציל בטחינה. למה הוא המלך של שישי? מדובר במאכל פשוט להכנה, טעים, שהולך טוב עם ירקות, שמן זית ופיתה. אחרי שתאכלו את הסלט הזה כשהוא חם, טרי וביתי לא תבינו מה הקשר שלו לאחיו התעשיתיים בהם נתקלתם בסופרמרקטים ובמסעדות המזרחיות.

חציל בטחינה

מצרכים:
2-3 חצילים גדולים (בחירת החצילים הוא אחד השלבים החשובים ביותר בהכנת המנה, אבל זה לא קשה. פשוט תזכרו את האקסיומה: חציל קל הוא חציל טעים. כמה שיותר קל, וגם עדיף שיהיה מאורך ולא שמן יותר מדי)
חצי כוס טחינה
שמן זית
מיץ מלימון טרי אחד
2-3 שיני שום

אופן ההכנה:
1. מניחים את החצילים כמו שהם על הגריל על הלהבה הגדולה ביותר שלו, או לחלופין אפשר להכין על הלהבה בכיריים ואז כדאי לעטוף את החצילים בנייר כסף כדי שלא ילכלכו את המטבח. אנחנו רוצים להגיע למצב שהחציל ממש חרוך מבחוץ ומאוד רך בכל חלקיו. אל תדאגו שהוא יישרף או יהרס, קשה לי להאמין שתגיעו לשם. זה לוקח בערך 20-30 דקות בגריל וקצת פחות בכיריים (תלוי בעוצמת הלהבה). כל כמה דקות צריך לבדוק אותם ולהפוך אותם לצד אחר כדי שהם ייתרככו בצורה אחידה.

2. בזמן שהחצילים על האש אפשר לסחוט מיץ מלימון אחד ולכתוש 2-3 שיני שום.
3. כשהחצילים רכים וחרוכים מוציאים אותם מהאש. קוטמים את הראש שלהם ואת הגוף חותכים לאורך. בעזרת כף או מזלג מוציאים את כל הבשר של החציל ומעבירים למסננת שנמצאת מעל לאיזשהו כלי קיבול כדי שהנוזלים ינוקזו קצת. לגבי הגרעינים – שמועה אומרת שפעם הגרעינים היו מאוד מרים ולכן נהגו להוציא אותם. אני חושב שהיום זה קצת אחרת ולי יצא להתקל רק פעם אחת בחצילים עם גרעינים ממש מרים. אז אני מציע לטעום ולהחליט על המקום. מה שכן אני מציע לגרד את הבשר שנמצא ממש קרוב לקליפה ואפילו לא נורא אם נכנסים חלקי קליפות – זה נותן את הטעם השרוף.

4. מעבירים את ה"בשר" של החציל מהמסננת לכלי, מוסיפים את הלימון והשום לפי הטעם (מלח ופלפל לא חובה לדעתי – שוב, תלוי בטעמכם). מומלץ לנקז את נוזלי החציל כמה שיותר מהר ולערבב אותו עם הלימון כדי שהצבע שלו יישאר בהיר (באוויר הפתוח החציל יהפוך לכהה יותר – גם לא אסון).
5. את הטחינה אפשר להוסיף בשתי דרכים – או להוסיף ולערבב או לעשות מעין "בריכה" מהחציל ובתוכה לשים את הטחינה. מעל יוצקים הרבה שמן זית ואפשר גם פטרוזיליה קצוצה.

אם הצלחתם להגיע עד הסוף (אני הרבה פעמים מסיים את רוב החציל איך שהוא יוצא מהגריל וטובל בלימון) אז כל מה שנשאר זה לקחת פיתה ולהתענג. בתאבון!