החרא שבפרסומות

5 אוג

בגן זה היה מקובל לזרוק קובבות חול אחד על השני. אבל כשהיום מנסים לזרוק עליי קובבות, ועוד מחרא, ועוד כשאני יושב בסלון בבית… זה כבר עובר כל גבול.

מה נסגר עם עולם הפרסום של ימינו? הכל מלא בגזענות, שובניזם, שקרים ומניפולציות. כן, כן, אני יודע – אני לא מגלה פה את אמריקה. אבל – יש לי מסר: אני חושב שפעם היה מספיק בעיניי החברות לשים את התמונה של המוצר שלהם על דפי העיתון, ככה המוצר נהפך למוכר בעיניי הלקוח והוא היה ניגש לקחת אותו מהמדף: נניח, סטלה ארטואה שבאירופה היא בירה די פשוטה ממותגת בארץ בתור בירה יוקרתית – זה קצת מניפולטיבי אבל לא נורא וממש בסדר לטעמי. אבל, כנראה שהיום זה כבר לא מספיק, היום צריך לפרוט על איזשהו קומפלקס במוחו של הלקוח ("אני לא יפה מספיק", "אני לא מוצלח מספיק", "אני לא מקדישה מספיק זמן לילדים שלי" וכו') וזה בעייתי. כי יחד עם זה שזה מעלה את המכירות של המוצר זה יוצר תסביכים אצל הצרכנים. אז, אני רוצה לתת פה כמה דוגמאות לפרסומות מגעילות ואיך שאני מבין אותן רק כדי להעביר את המסר מהתת-מודע למודע, ככה נוכל כולנו להגעל ביחד.

axe – טוב, אז קודם כל אפשר לומר – כל הפרסומות שלהן שובניסטיות. מה שחמור יותר זה שהכל שם נעשה "כאילו" בהומור וזה "כאילו" בסדר, אבל בתכלס זה מקבע תפיסות חברתיות עמוק עמוק בתת-מודע שלנו. הבעיות היותר גדולות שלי עם אקס זה איך שהם משחקים על הנקודות הרגישות ביותר של המתבגר והגבר הישראלי: 1. אקס יעזור לך להשיג בנות אידיאליות (אידיאליות=נראות טוב לפי הסטנדרטים הטלוויזיונים, כמובן). 2. אקס יעזור לך להיות "גבר" (שוב, לפי סטנדרטים שהם קבעו). לכן: 1. הסבון של אמא עושה אותך נשי (ובכלל, אמא זה פיכסה). 2. נשים משתעממות בקלות (זה כמובן כולל את כל הנשים בעולם שלא משתעממות בקלות). מי, מי האומלל שיצטרך לתת טיפול פסיכולוגי לילד המחוצ'קן שמסתובב עכשיו כמו טווס ברחבי נס ציונה ובטוח שכל הבנות משתגעות אחריו רק בגלל שיש לו דאודורנט בריח שוקולד???

tide – אני רוצה שנזכור לאורך הפיסקה הבאה שמדובר באבקת כביסה, כן? בפרסומת של טייד אנחנו רואים ילד, די חנון למראה, שקוצר את תהילתו בגן הילדים בזכות העובדה שהחולצה הלבנה המכופתרת שלו (הלכו על סגנון סמארט קז'ואל) לבנה יותר משל ילדים אחרים בגן. כשהוא חוזר הביתה הוא מודה לאמא ואומר שהיא קוסמת. בקיצור, טייד זו גם דרך טובה לעזור לילד החנון שלך להיות פופולרי בגן וגם דרך טובה ליצור אצלו הערצה לאמא. נניח והפרסומת הזאת לא היתה קיימת והיו אומרים לי שחברת הפרסום פיטרה את מי שהציע את הרעיון המופרך הזה, לא הייתי מופתע.

סלקום – טוב, מי שמכיר אותי מכיר את הסלידה העמוקה שלי מהחברה הזאת ובעצם מכל חברות הסלולר. עכשיו הם גילו שבתכלס – הם נותנים שירות די גרוע ויקר. אז מה הם יפרסמו? אמנם, זה היה יכול להיות מצחיק לראות פרסומת לסלקום "אנחנו מציעים לכם חבילה די מסובכת, שבתכלס לא ממש תצליחו להבין מה היא מכילה, אנחנו מחייבים אתכם עליה ל-3 שנים, בעיקרון אנחנו אומרים שזה לא יעלה לכם כסף אבל זה נכון רק אם תדברו 300 דקות בחודש. אה, וגם נוסיף לכם באופן אוטומטי חבילת אינטרנט, חבילת רינגטון, חבילת תוכן וביטוח" אבל גם בחברת הפרסום החליטו שזה לא רעיון טוב. אז הם הלכו על קונספט אחר לגמרי: בואו נעשה סרטונים על אהבה. תכלס, מה רע? מי לא אוהב אהבה? מי לא אוהב סרטונים? אה, ויש עוד רעיון! בואו נעשה כפר מוסיקה, מי לא אוהב מוסיקה? והדובדבן שבקצפת – בואו נגיד שכל לקוחות סלקום זאת משפחה אחת גדולה! תגידו נפלתם על השכל? רוב האנשים במדינה לא מכירים את השכנים שלהם בבניין, אז להיות משפחה של איזה 2 מיליון אנשים??? אשכרה, הם חושבים שאנחנו עד כדי כך זומבים. בתכלס, כנראה שהם צודקים.

אהבה! כוסיות! אחלה! עכשיו לפתוח את הארנק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: