אני יודע שאני כנראה באיחור די גדול עם התגלית הזאת – אבל – וואי וואי איזה יפה כותב יהודה עמיחי. (לא התכוונתי שזה יתחרז, סליחה)
לפי מה שכתוב בעמוד שאחרי ההקדשה "לחנה" ולפני תכן העניינים, הספר "עוד שירי אהבה" ראה אור ב-94 וכולל שירים מכל ספריו הקודמים. שני שירים שריגשו אותי במיוחד:
במקום שיר אהבה
כמו שמ"לא תבשל גדי בחלב אמו",
עשו את כל החקים הרבים של כשרות,
אבל הגדי שכוח והחלב שכוח והאם שכוחה,
כך מ"אני אוהב אותך"
עשינו את כל חיינו יחדו.
אבל אני לא שכחתי אותך
כפי שהיית אז.
תחלת קיץ
בימים אלה עוזב אלהים את הארץ,
ללכת למעון הקיץ שלו
בהרים האפלים שהם את,
ומשאיר אותנו לשרב, לחרב ולקנאה.
לא נאריך בדברים. לא נאריך בכלל
להיות. נצח הוא צורה
משלמת של בדידות הדדית.
תחושה מתוקה בין רגלים
תאמר לנו על חלשת השהות
ועל עצבות המלים לומר.
אני מניח שאיפשהו בעמוד הראשון כתוב שאסור להעתיק קטעים מהספר וכו' – אז אני מקווה שלא גרמתי נזק רב מדי לקניינו הרוחני של עמיחי, סה"כ כוונה טובה. אני גם ממליץ לרכוש את הספר ואז תקבלו גם הרבה שירים יפים אחרים, גם ניקוד וגם תרגומים לאנגלית.
עוד דבר קטן – אותי לימדו לא לשפוט ספר לפי הכריכה שלו. אבל לא אמרו שום דבר לגבי ההפך – אז לפי הספר אפשר לצפות שהכריכה תהיה ממש יפה.. והיא באמת ממש יפה! הציור על העטיפה הוא "נערה עם רימונים" של ראובן רובין 1922, אין לי מושג באמנות ואם מישהו רוצה לספר לי מי היה רובין והאם הוא קשור לבית ראובן אז אני אשמח. הדבר היחיד ששמתי לב אליו הוא האנלוגיה בין הרימונים לשדיה של הנערה.
utterlysenseless.wordpress.com 
ראובן רובין הוא צייר ישראלי שהשתייך לקבוצת אמני ארץ ישראל (ביניהם נחום גוטמן וציונה תג'ר) שבתחילת המאה ה-20 ניסו להשתחרר מהאמנות ה"גלותית" שאפפה את הארץ (בעיקר את בצלאל) ולצייר מתוך המקום עצמו, ולכן אפשר לראות הרבה אור, צבע חי והשפעה של האנשים, הנופים ואמנות מקומית על הציורים שלו (בנושאים במיוחד). הכל נורא… פשוט. אין אצלו ניסיון לחקות את המציאות אלא להביע אותה בצורה הכי טבעית ולכן גם הדמויות והנופים נראים קצת ילדותיים, שטוחים. אם תסתכל על הבחורה בציור, היא ממש נראית כאילו הפנים שלה הועתקו מתוך רעיון של איך הן אמורות להראות, ולא מהתבוננות בדמות עצמה. זו נחשבת אמנות נאיבית (ובאירופה אמנות פוביסטית, אבל ששש, לא מדברים על הגלות).
וכן, בית ראובן זה הבית שלו, הוא הוריש אותו לעיריית תל אביב.
(ואני לא יודעת אם זה מופיע בספר הזה, אבל "שאצטרך", לדעתי, הוא אחד משירי האהבה היפהפיים שיהודה עמיחי כתב).
תחלת קיץ שיר מקסים עם משמעות עמוקה מאוד,
כתיבת שירים זו אומנות מיוחדת ,
שטמונה באנשים עם לב ענק ורוח נפש טהורה.
לעונג היה לי לבקר באתר ולגעת במילים שנושמות אהבה.
תודה